<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פט"ו</h1>
<h2>דף קד.</h2>
גרסינן ביום טוב בפרק קמא [ז' ע"א], השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב, פירוש גמורות באותה קליפה דקה מאד ולבנה ועדיין היא רכה. והרב רבינו יהונתן פירש אפילו בלא קליפה החיצונה [מותר]. והוא שנעקרו מן האשכול. אבל אם עדיין הם תלויים באשכול אסורין לאכלן בחלב. וכן דעת הר"ם ז"ל. אבל הרב בעל השלמה כתב דאפילו מעורות בגידין מותרות לאכלן בחלב. ויש אומרים, דכיון שאמר "גמורות" משמע גמורות בצורתן, שיהא להם אורך, ויהא ראש אחד כד וראש אחד חד, למעוטי אותן הפילוטאש שהן עדיין ככדור, ואפילו יש שם חלבון מבחוץ לאו גמורות הן.
<h2>דף קד:</h2>
עוף וגבינה נאכלין באפיקורן. פירוש עוף אחר גבינה מותר לאכול דרך אפקרות, כפירוש הר"ש בלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים. דכיון דבשר עוף אינו מן התורה וגם אכל גבינה בראשונה אין צריך עוד הרחקה. דדיו שאינו אוכלן יחד. ודוקא כשגבינה קודמת כמו שאבאר עוד. אבל אם הבשר קודם, אע"פ שהוא בשר עוף, אסור לאכול אחריו גבינה אפילו בקנוח הפה ונטילת ידים, וכן דעת הרי"ף והר"ם ז"ל. ודוקא בשר עוף הוא שנאכל אחר גבינה באפיקורן, אבל בשר חיה, אע"פ שהוא מדרבנן כמו עוף, אין דינן שוה בזה. ואם אכלו אחר גבינה צריך נטילת ידים וקנוח הפה כבשר בהמה. וכן דעת הר"ם. וטעם הדבר מפני שאין היכר בין בשר בהמה וחיה. והרב ר' זרחיה פירש הדבר כפשטו, עוף וגבינה אחריו, אפילו קדם לאכול בשר העוף, אוכל אחריו גבינה באפיקורן, דאפילו אכלן יחד אין בהן איסור תורה אלא מדרבנן, בזה אחר זה מותרין אפילו בלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים. והראב"ד ז"ל הקשה עליו מההוא עובדא דרב יצחק בר משרשיא דאכל גבינה ברישא והדר אכל בישרא כי לא משא ידיה, ופריך עליה מהא דתני עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, דדייק עוף וגבינה אין, בשר וגבינה לא. והא התם דאכל גבינה ברישא ופריך עליה מהא. ואם איתא נימא ליה דילמא כי אמר בשר וגבינה (א)לא הני מילי בשר וגבינה [דומיא] דעוף וגבינה שיהא הבשר קודם, אבל אנא אכלי גבינה קודמת. אלא מדלא שני ליה הכי שמע מינה דהא דתני עוף וגבינה עוף בתר גבינה קאמר. אבל גבינה בתר עוף ודאי אסור. והנה הראב"ד סתר בזה דברי ר' זרחיה וחיזק דברי הרי"ף. ומסתברא כותיה. ויש שגורסין עוף וגבינה נאכלין באפיקולוס. פירוש ובלבד שיקנח ידיו במטלית כגון טישור וכיוצא בו.
<h2>דף קה.</h2>
ואם אכל בשר בתחלה, אפילו של עוף, אינו יכול לאכול אחריו גבינה אפילו בנטילת ידים וקנוח הפה בהדחתו ובפת והדומה לו, עד לסעודה אחרת, שהוא שיעור שש שעות. אבל לסעודה אחרת מותר אפילו בלא קנוח. ושיעור זה אמרו מפני בשר שהוא בין השינים.
יש שנמנעים מפני זה מלאכול גבינה בסעודת מנחת יום טוב של עצרת או ראש השנה או שמחת תורה שהאריכו בתפלה עד יותר מחצי היום, ומשם עד מנחה אין שהות הראוי. ויש שאין חוששין לזה, כיון שהוא תאב לאכול כבר (נתאכל) [נתעכל] הבשר. אך כיון שעיקר השהייה הזאת היא מפני הבשר שבין השינים, ראוי הוא למי שאינו נמנע מן הגבינה לחצות את שניו ולהוציא הבשר משם קודם שיאכל הגבינה. ואעפ"כ בזמן אחר אין ראוי לסמוך לכתחלה בחציית השינים, אלא לשהות כשיעור. כן נראה דעת הר"ם. ולפי דבריו נראה שאחר שש שעות מותר, ואפילו יש בשר בין השינים, שנפסד הבשר שם ואין לו טעם. ויש אומרים דכי אמרינן בסעודה אחריתי מותר, לא מיירי דוקא בסעודתא של שחרית וערבית, אלא גם לאלתר. כגון אם סילק ופסק מותר. דלא פלוג רבנן. ואין נראין דבריו, שזו קולא גדולה. והעיקר כדעת הר"ם. וכן כתב הרי"ף. וכן עמא דבר כדעת הרי"ף והר"ם. אכל גבינה תחלה ורוצה לאכול בשר אחר כך, צריך קנוח הפה והדחת הפה במים או ביין. ובכל דבר הוי קנוח הפה בר מקימחא תמרי וירקא. ובלילה צריך נטילת ידים, אבל ביום אין צריך נטילת ידים ובקנוח בידים ובפה סגי. ומדברי הר"ם נראה דביום גם כן צריך נטילת ידים, וראוי להחמיר כדבריו. מה שנוהגין כמה בני אדם ששורין הפת ביין ואוכלים כשרוצים לאכול בשר אחר גבינה, אין שורש לזה המנהג, דהא אסיקנא דבכל מידי הוי קנוח הפה בר מקימחא תמרי וירקא. ודעתם הוא כדי שיעלה להם לקנוח הפה ולהדחה. ולאו מילתא היא, דהא אסיקנא מקנח והוא הדין למדיח. ואותו מדיח פירושו נטילת ידים. ואם הפסיק בין גבינה לבשר בתבשיל אחר, כגון שאכל גבינה ואחר כך רוצה לאכול בשר, אינו צריך נטילת ידים, כיון שהפסיק בתבשיל אחר. ויש מביא ראיה מהא דאמרינן בעלמא [פסחים צ"ב ע"ב] בית הפרס שנידש טהור. וכן בזה אם היו פירורין בידיו או בפיו מן הגבינה כבר הלכו באכילת התבשיל האמצעי. ואם רוצה אדם לאכול בשר עוף אחר גבינה אינו צריך קנוח ולא נטילת ידים, אבל מקנח ידיו ופיו במפה ודיו.
<h2>דף קה:</h2>
ותבשיל שנתבשל עם בשר ואינו אוכל אלא התבשיל בלבד, יש אומרים שמותר לאכול אחריו גבינה ומקנח ידיו ופיו במפה, דהא לא אכל בשר שיהא נדבק בשינים. ונראה לי, דוקא בתבשיל צלול, אבל תבשיל עבה כגון כרוב אסור, שיש לחוש שמא נתערב עם התבשיל מן הבשר.
כתב הר"ם בפירושו בפרק כל הבשר מסתברא שתבשיל של בשר ותבשיל של גבינה שאין בהם ממש הבשר והגבינה, מותר לאכלם זה אחר זה בלא הפסק בלא קנוח והדחה. ואפילו אכל גבינה מותר לאכול תבשיל של בשר בלא קנוח והדחה כלל.
<h2>דף קז:</h2>
כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים, ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן. נהגו עכשיו להעלות בשר עם הגבינה על השולחן בהיכר מה, כמו שמפסיק פת או דברים אחרים מפסיקים בינתים, וצריך היכר גדול. ויש מחמירים שאין מעלין גבינה על השולחן עם בשר, כמו שאמרו בשני אכסנאים המכירים זה את זה שאסור ואינו מותר אלא אם כן אין מכירין זה את זה.
ואסור לחתוך את הפת בסכין של בשר ויאכל עם הגבינה. וכן נמי בסכין של גבינה אסור לחתוך פת כדי לאוכלו עם בשר. וכל זה אסור מפני שמנינות שעל הסכין. אבל אם אין שם שמנינות אין בו איסור כל כך. ובלבד שיהא צונן הגבינה או הבשר. ומכל מקום ראוי להחמיר בזה. והנזהר תבא עליו ברכה.
<h2>דף קיא:</h2>
ואסור לחתוך את הפת בסכין של בשר ויאכל עם הגבינה. וכן נמי בסכין של גבינה אסור לחתוך פת כדי לאוכלו עם בשר. וכל זה אסור מפני שמנינות שעל הסכין. אבל אם אין שם שמנינות אין בו איסור כל כך. ובלבד שיהא צונן הגבינה או הבשר. ומכל מקום ראוי להחמיר בזה. והנזהר תבא עליו ברכה.
